כשאמא הולכת לאיבוד: המופע שהחזיר לי את הקול

אמא שאיבדה את דרכה, בת שמצאה את דרכה חזרה, ומופע אחד שחיבר בין הסיפורים שלהן

22 באוקטובר 2026 · מאת: עינת לבי כהן · 5 דק׳ קריאה

כשאמא הולכת לאיבוד: המופע שהחזיר לי את הקול

איך מכתב של אמא, שועל מהנסיך הקטן ואמונה ישנה ש"אין לי קול" הפכו למופע יחיד של משחק, שירה ונגינה. ולמה אחרי שלושה מופעים בחרתי לעצור.

אני יושבת מול ערימה של מכתביםבכתב ידה של אמא שליאוספת חומרים למופע שאני עובדת עליו

ואז מכתב אחד עוצר אותי.

כדי להסביר למה, צריך לחזור קצת אחורה.

הקריאה הפנימית

ב-1991 אמא שלי איבדה את דרכה לאובדנות.הייתי בת 14.

כשהיא הלכהגם אני הלכתי לאיבוד.

אמא עלתה לארץ מארצות הברית כשהייתה בת 15.ההורים שלה נשארו שם, רחוק,והקשר ביניהם אז התקיים כמעט כולו במכתבים.מכתב אחרי מכתב, לאורך עשרות שנים.

12 שנה אחרי שאיבדתי אותה, מצאתי את המכתבים האלה.מאות מכתבים.דרכם זכיתי להכיר אותה, גם כשהיא כבר לא הייתה כאן.אישה עם חכמת חיים, שעברה התמודדויות לא פשוטות.

הדרך שלי לריפוי עברה תחנות רבות.אנשים שהיו שם בשבילי, כלים שלמדתי, כתיבה, סליחה.אבל הסיפור עצמו נשאר בפנים.

את הזרעים של המופע אני יכולה לסמן די מדויק.הם נבטו בתוכנית "להאיר" של דניאל בן ארי.

באחת המדיטציות שם, מדיטציית הטוטם, הופיע מולי שועל.חום אדום, עם פרווה בוהקת ועיניים מאירות.המסר שקיבלתי היה פשוט: ללכת לספר "הנסיך הקטן" ולקרוא את המפגש שלו עם השועל.

פתחתי את הספר. וזה מה שהשועל אומר לנסיך:

"והינה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין."

העסק שלי נקרא אז "עשיה מקול הלב".והמסר שהגיע עם הטוטם אמר שאני ניצבת במסע לגילוי הדרך האמיתית של פעולה בעקבות הלב.שעד עכשיו יכולתי רק לדבר עליה, והגיע הזמן ליישם אותה.

משם התחיל לגדול בי רעיון.מופע שלי ושל אמא.מופע שמחבר את נקודות החיים שלנו לסיפור אחד.סיפור שיש לו שני סיומים.

הצעד הראשון

במאי 2022 הייתי במפגש של התוכנית להאיר אצל רון, שעסק בדיוק בזה: לספר את הסיפור שלך.דיברנו שם על הרעיון,ומשהו בתוכי התעורר.

פתחתי את המחברת שלי וכתבתי: אני אעשה הרצגה

דף מהמחברת של עינת, שבו כתבה לראשונה "הרצגה"

זה היה הזרע.אבל איך מגדלים ממנו משהו?

הצעד הראשון היה קטן ואנושי.קבעתי עם שני, חברה טובה, לשבת יחד ולתכנן.עשינו סיעור מוחות, כתבנו את הרעיון למופע,ויצאנו משם עם רשימת פעולות.

הפעולה הראשונה ברשימה: להכניס אשת מקצוע לתמונה.שבוע אחר כך כבר ישבתי מול חני דוק,בימאית שעובדת בשיטת דוקו דרמה תרפיה, "כשסיפור פוגש במה".

משם הצעדים התחילו להתגלגל.קראתי מאות מכתבים ומיפיתי אותם לפי נושאים.העברתי סדנאות "מכתב מאמא" כדי להתחיל לתרגל לדבר את הסיפור בקול.באחת מהן, מול הדודות שלי, גיליתי דברים על אמא שלא ידעתי.התחלתי לכתוב את הטקסט.האקורדיון שעליו ניגנתי בילדות יצא מהארון והפך לשחקן במופע.

ובספטמבר הצטרפה נועה פלג גלאור, "הקול בקלות".כי במופע יש גם שירים,והקול שלי היה מוחבא עמוק בפנים.

ואז קבענו תאריך לפרזנטציה.כי בלי דדליין, זה כנראה לא היה מתקדם.

הדרך

המכתב

ועכשיו אני חוזרת לערימת המכתבים.

באחד מהם, היא שואלת את הוריה אם קראו את "הנסיך הקטן", ומספרת שיש שם משפט שהיא מרגישה שקשור מאוד להחלטה שלה לגבי שנה הבאה(היא באה לשנת לימודים ורצתה להישאר עוד שנה אחרי שהכירה את אבא שלי).ואז היא מצטטת אותו:

"It is only with the heart that one can see rightly; what is essential is invisible to the eye."רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין.

מכתב בכתב ידה של אמא של עינת, באנגלית, עם הציטוט מהנסיך הקטן

עצרתי. המשפט היה מוכר לי.חזרתי למה שכתבתי אחרי מדיטציית הטוטם.זו בדיוק אותה פסקה.

הרשימה של עינת מתוך מדיטציית הטוטם: השועל והפסקה מהנסיך הקטן

אמא כתבה את המשפט הזה לפני עשרות שנים.המדיטציה שלחה אותי אליו בלי שידעתי שהוא מחכה לי במכתב שלה.

סנכרון בין דורי. מסר ממנה.אמא ובת, שתיהן נשלחות לאותו משפט.

איזה מופלא.

"אין לי קול"

המופע ביקש ממני דבר אחד שלא היה לי קל לתת: קול.

לשחק, לשיר, לנגן, מול קהל.לתת ביטוי לקול של עינת הילדה, ולקול של עינת הגדולה.

ובדיוק שם עלתה אמונה שמלווה אותי מילדות.שאין לי קול.שאין לי מה להגיד.שלא רואים אותי, שאני נעלמת.

איך עושים מופע עם אמונה כזאת?

לומדים לשיר.מפתחים את הקול.מוציאים אותו החוצה, מעט יותר בכל פעם.

המסע הזה היה מפחיד, מטלטל ומעורר.היו שבועות שבהם שאלתי את עצמי למה אני בכלל עושה את זה.אם זה ריפוי בשבילי, אז האם זה לא אנוכי, משהו שאני עושה עבורי, מה אני מביאה כאן לאחרים?אחרי אחת ההרצאות שהעברתי על הסיפור, התפרקתי ובכיתי המון.רציתי להרגיש מועצמת, ולא מפורקת.

ובכל זאת הייתה בי מין קריאה פנימית שזו הדרך.

אחד השירים ששרתי במופע הופיע באחד היומנים שלי כשהייתי צעירה.הוא חיכה שם שנים, ושיניתי אותו מעט עבור המופע:

הפחד מהשינויהפחד מהלא נודערוצה להשאר כאן איפה שהכל קבועאיפה שאני מרגישה בטחוןהאמנם?

גשר שנבנה תוך כדי הליכה

עבדנו על המופע קצת יותר מחצי שנה.ולאורך כל הדרך לא ראיתי את כולה.

אחרי כל צעד התגלה הצעד הבא.

היה לי דימוי מליווי עם דניאל, כמה שנים קודם:אני צועדת על גשר, והוא נבנה תוך כדי הצעידה שלי.

ופתאום זה כבר לא היה רק דימוי.למדתי לסמוך על הדרך ועל התהליך.עליתי מדרגה בשחרור הפרפקציוניזם.והפתעתי את עצמי ביכולת לשחרר ולזרום עם השינויים.

כשהמופע כבר היה מוכן, עצרתי רגע לפני מופע הבכורה.חזרתי לנקודת ההתחלה, אספתי את כל הצעדים והתובנות,והכנתי לעצמי סרטון הגשמה. כדי לזכור את הדרך ולהוקיר אותה:

מה יצא לעולם

ב-29 בדצמבר 2022 הוא יצא לאוויר העולם.מופע הרצה ראשון, מול קהל קטן ואוהב, בסטודיו של תדמור כהן-אדרת.

לפני שהתחילהרגליים רעדו לי.הרגשתי לחץ בגוף.

ואז התחילה מוזיקת הפתיחהושם, ברגע הזההכל זרם.

חוויתי את ההגשמה בלייב.את העוצמה.

אחריו הגיע מופע הבכורה, שהכרטיסים אליו אזלו מראש, ועוד מופע בפברואר.

איריס, שישבה בקהל, כתבה למחרת:

"יכולה לומר שלא נשארה עין יבשה בקהל. ולא בגלל שההצגה הייתה עצובה, כי היא לא. היא פשוט הייתה כל כך מרגשת."

ורביד כתבה לי:

את המופע אני חוויתי כהזמנה להיות עדה לאחד התהליכים הכי אינטימיים וכמוסים בעיניי, שקיבל לו חופש להתגלות במלוא הדרו ולהדהד הלאה.המופע נקרא "כשאמא הולכת לאיבוד" ומסופר דרך עיניה של ילדה המחפשת זהות ❤️כל כך הרבה מילים ורגשות שנקברו עמוק באדמה בצל אובדן טרגי, חיכו לרגע המדויק לקום לתחייה כמו עוף החול ולבטא את קולן בעוצמה רכה.זהו סיפור על חיפוש זהות, משמעות, על הכמיהה להרגיש שייכת, על בחירה, על לחיות שנים עם סימני שאלה ולא לקבל תשובה מהאדם שאת כה משתוקקת, עד שאת מבינה שהאדם הזה הוא את.המופע חושף מסע ריפוי ומטפל בנושא נוקב וכואב בהמון עדינות, חמלה וכנות, ולצד זאת חד כמו חץ, ומפגיש את הצופה עם מראות לחלקים מסוימים בתוכו.לא נראה לי שנותרה עין יבשה בקהל. דמעות של כאב, דמעות של התפעמות ותקווה.והשקט ששרר בסיומו, כאילו כולם ביקשו עוד רגע לעבד את הרגשות והמחשבות, להיות נוכחים ברגע.המופע שבחרת ליצור ולהציג הפעיל מעין מופע שקט ורועש גם יחד בלב של כל אחד מאיתנו, כל אחד בדרכו.תודה עלייך, יוצרת מדהימה, על האנושיות הצנועה, על יצירה שמשפיעה, על הדוגמה שכוח אמיתי וגדול יכול להיות עטוף ומוגש ברכות והמון אהבה ❤️

ועוד כמה מההודעות שקיבלתי אחרי המופעים:

ואז הגיע החלק שלא תכננתי.

אחרי המופע השלישי לא הצלחתי לתפקד שבוע.הייתי מפורקת.הרגשתי שכל האנרגיה נשאבה ממני.

שאלות מהקהל ביקשו ממני להעמיק עוד, לחקור עוד.האוטומט שלי היה לרוץ, לעמוד ביעד של עוד מופע.אבל הגוף שלי אמר: עצרי.

בהתחלה כעסתי על עצמי שאני לא מעלה את המופע שוב.אבל לאט הבנתי.קיבלתי את הריפוי שהייתי צריכה.המופע עשה את שלו.

ומשהו אחר נולד ממנו.שנה אחר כך יצאה לדרך ההרצאה "כוחה של הסליחה", שבה אני משתפת בכלים שעזרו לי לצמוח מתוך האובדן.

מה למדתי על הגשמה

1. שלכל רעיון יש לב פועם.הוא נולד, חי וצומח, ולא נשאר במקום.וצריך לתת לו לצמוח בקצב שלו, בלי להאיץ.

2. שהגשמה לא חייבת להימשך כדי להיות שלמה.שלושה מופעים היו בדיוק מה שהיה צריך להיות.

3. שהדרך מתגלה תוך כדי תנועה.לא צריך לראות את כל הגשר כדי לעשות את הצעד הבא.

4. וגם שמה שנראה מבחוץ כמו אומץ, הרגיש לי מבפנים כמו משהו שחייב להיעשות.

ואם אני לוקחת את זה רגע אלייך:אולי גם בך יש סיפור שמחכה לקול.הוא לא חייב להפוך למופע.לפעמים מספיק לתת לו מקום, צעד אחד בכל פעם.ולפעמים, כשהסיפור מקבל ביטוי, משהו בפנים מתחיל להירפא.

תודות

זכיתי באנשים מדהימים שמלווים אותי בדרך ועזרו למופע הזה לצאת לעולם.חני דוק – בימוי, הפקה ודוקו דרמה-תרפיהבמאית, מפתחת שיטת דוקו דרמה – תרפיה, שחקנית ומנחת תאטרון פלייבק. עוסקת באומנויות התאטרון למעלה מ-30 שנה.תודה על תהליך מרתק של לידה של המופע. זה מדהים לראות איך רעיון הופך למציאות, איך לוקחים מלא חומרים ומזקקים מתוכם מופע מרגש. תודה על הליווי, על הרגישות וההנחיה המדויקת שלך.נועה פלג גלאור – לחנים והנחיה קוליתמוזיקאית, בימאית ומאמנת להעצמה באמצעות אומנויות הבמה. עוסקת בשיקום הקול תוך שימת דגש על מתן ביטוי לקול הפנימי.תודה שעזרת לי להוציא את הקול החוצה ממעמקי הגרון, לגלות בו רבדים נוספים. התהליך איתך מפתיע ומהנה, התרגילים שנתת מלווים אותי כל יום ועוזרים לי באופן קבוע. תודה ענקית על הלחנים והעיבודים שלך שנתנו חיים לשירים.שני דוד – חזרות ותפעול טכניהרעיון של המופע התחיל בשיחה איתך, ומשם התפתח ליצירה המופלאה הזאת. תודה לך על התמיכה האינסופית, האמונה והחברות. ועל שעות של חזרות ביחד.סיגי מהצרי – תלבושות ותמיכהתודה על תפירת התלבושת, על עזרה בהתארגנויות וחשיבה. וכמובן התמיכה התמידית שלך.מאור כהן – הקלטות ועיבוד מוזיקליתודה על הקלטת המנגינה והעיבוד לשיר הפחד מהשינוי. תודה על החברות שלך, התמיכה התמידית שלך ועל כך שאתה תמיד שם עבורי.וכמובן תודה למשפחתי האהובה ולחברים שלי שתמיד שם עבורי בכל רעיון ויצירה.

לצפות במופע

מופע הבכורה, ב-22 בינואר 2023, הוקלט.ואפשר לצפות בו עכשיו, בזמן שלך ובקצב שלך.בדף המופע יש טופס קצר, ומיד אחריו נפתחת ההקלטה המלאה.

מה אמרו על המופע

רחל

נועה פלג גלאור

חני דוק, במאית המופע

אורלי

רחלי

✦ שאלה להתבוננות

איזה חלק מהסיפור שלך מחכה שתתני לו קול?

שאלות ותשובות

על מה המופע "כשאמא הולכת לאיבוד"?

זה מופע יחיד של משחק, שירה ונגינה, שמספר מסע ריפוי של אמא ובת: אמא שאיבדה את דרכה לאובדנות, וילדה שמצאה את דרכה חזרה. המופע נשען על מכתבים שאמא של עינת כתבה לאורך השנים, ונוגע בשאלות של אובדן, סליחה וחוסן.

איך אפשר לצפות במופע?

מופע הבכורה (22.1.2023) הוקלט. בדף המופע באתר יש טופס קצר, ואחרי מילויו נפתח דף עם ההקלטה המלאה. אפשר לצפות בזמן שלך ובקצב שלך.

האם המופע עדיין עולה על הבמה?

המופע עלה שלוש פעמים, בדצמבר 2022 ובינואר ופברואר 2023. אחרי המופע השלישי עינת בחרה לא להעלות אותו שוב. ההקלטה של מופע הבכורה זמינה לצפייה דרך דף המופע.

מה הקשר בין המופע להרצאה "כוחה של הסליחה"?

המופע העיר בעינת את הרצון לשתף את הסיפור כדי שיוכל לגעת גם באחרים. כך נולדה, בערך שנה אחריו, ההרצאה "כוחה של הסליחה", שבה היא משתפת בכלי הסליחה שעזרו לה לצמוח מתוך האובדן.

האם אפשר להזמין פעילות שקשורה לתכני המופע?

כן. אפשר להזמין לארגון, למוסד או לקבוצה פעילות שקשורה לתכני המופע.לפרטים: 052-3271583, או שליחת הודעה בווטסאפ

נהנת? אפשר ומומלץ לשתף הלאה